<h1>כל בו הלכ' הבדלה סימן מ"א</h1>
<h2>דף נד.</h2>
ואחר כך מברך על הנר. ואבוקה להבדלה מצוה מן המובחר. והטעם אחרי שפסקו ז"ל שנוסח הברכה לומר בורא מאורי האש שהוא לשון רבים צריך להיות שם אבוקה שנראין בה מאורות הרבה. ואחר כך אומר המבדיל בין קודש לחול. ונהגו לקחת הדס לברך על הבשמים. ונראה משום דכתיב והוא עומד בין ההדסים, וכתיב ותחת הסרפד יעלה הדס. ואין מברכים על הנר עד שיאותו לאורו. על כן צריך שיראה בצפרניו קודם שיברך, משום דכתיב וירא אלהים את האור כי טוב והדר ויבדל אלהים. וישראל שהדליק מן הגוי וגוי שהדליק מישראל מברכין עליו. ואין מברכין על הנר אלא במוצאי שבת ובמוצאי יום הכפורים. [ומברכין] באור ששבת מעבירה כגון עששית דולקת שהיתה דולקת והולכת כל היום כולו או נר שהודלק לחולה או הנרות המודלקות מהן אבל אור היוצא מן העצים ומן האבנים אין מברכין עליו אלא במוצאי שבת הואיל ותחילת ברייתו הוא. ואין מחזירין על האש כדרך שמחזירין על המצוה. ויום טוב שחל להיות באמצע השבת מבדיל כמו במוצאי שבת רק שלא יברך על הבשמים ולא על האור. וכשמברכים על האור רואה בצפרניו שיפרה וירבה כצפרנים הללו. ובאגדה שיצא האור מבין צפרניו של אדם הראשון. ויש אגדה אחרת על אדם הראשון שכשראה שחשך היום במוצאי שבת אמר אוי לי שבשבילי שסרחתי עולם חשך בעדי, ונתן הקדוש ברוך הוא בינה בלבו ונטל שני רעפים והכישן זו בזו ויצא מהן אור ובירך עליו ונסתכל בגופו וראה עצמו ערום לבד הצפרנים, ועל זה יש שנהגו להסתכל בצפרנים כשמברכין על האור. ולפיכך מברכין במוצאי שבת על האור היוצא מן האבנים לפי שהוא כעין תחילת ברייתו כמו שכתבנו, לפי שהיה תחילת ברייתו במוצאי שבת מברכין עליו במוצאי שבת, ועוד היה נאסר בכל יום השבת ועכשיו הותר. וכיון שבירך עליו במוצאי שבת שוב אין צריך לברך עליו כל השבוע כמו שמברכין בכל שאר הנאות ברכת הנהנין לפי שאין הפסק להנאתו, שכל היום הוא צריך לאפות ולבשל בו ולחמם כנגדו, וכיון שכן אין אדם מסיח דעתו ממנו, אבל על הבשמים צריך לברך בכל פעם ופעם שיריח בהן שכשיפסוק הריח תפסק הנאתו. וה"ר אשר ז"ל כתב כי לפיכך אין מברכין בכל יום על האור לפי שכבר נפטר ביוצר המאורות שהוא גם כן אור. ורואה בהן בצפרנים קודם שיברך שנאמר וירא אלהים את האור והדר ויבדל אלהים, ונהגו להסתכל באור שעל הידים לפי שהחכמים מכירין בהן מזל האדם וטובות הראויות לבא לו.
<h2>דף קא.</h2>
ואחר כל זה הסדר מביאין לחזן ומבדיל על הכוס ואחריו אומר ויתן לך וכו' שהם פסוקים של ברכה לסימן טוב. ויש מקום שנהגו לומר אין כאלהינו ופיטום הקטורת, והמנהג גם כן לסימן טוב, לפי שפיטום הקטורת היה מעשיר כל המתעסקין בו, ואפשר שהזכרתו גם כן היא תעשיר. והמקומות שנהגו לאמרו שחרית וערבית בכל יום לפי שבזמן שבית המקדש קיים היו מקטירין בכל יום פרס שחרית ופרס ערבית. ואחר כך אומר קדיש על ישראל וכו'. וכל אחד הולך לביתו וחוזר ומבדיל לבני ביתו, ומביאין לפניו יין ובשמים ונר. ומברך על היין תחילה, ואחר על הבשמים, ומריח לשמח נפש העצבה כשיוצא מן המנוחה לימי הטורח והעצבון.
<h2>דף קב:</h2>
וביום טוב שחל להיות מוצאי שבת מוסיף ואומר בין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלת ואת יום השביעי מששת ימי המעשה קדשת והבדלת את עמך ישראל בקדושתך ברוך אתה ה' המבדיל בין קודש לקודש. ואומר שהחיינו חוץ משביעי של פסח שאינו אומר זמן.
ואין מברכין על הבשמים אלא במוצאי שבת לחול, ולא במוצאי שבת ליום טוב, לפי שהכנסת יום טוב לנפש במקום בשמים שהיא שמחה ונהנית גם כן משמחת יום טוב. וכן ביום טוב לחול אין לברך על הבשמים לפי שאין נשמה יתירה ביום טוב אחר שיש בו טורח מאשר יאכל לכל נפש שיעשה בו. ויש אומרים שטעם הבשמים במוצאי שבת לפי שבכל שבת שובת אור של גיהנם ואינו מסריח ובמוצאי שבת חוזר ושורף ומסריח ועל זה אנו מריחין בבשמים שיגין מאותו הריח ריח הבשמים.
<h2>דף קד.</h2>
כשם שמבדילין במוצאי שבתות כך מבדילין במוצאי יום טוב לחול ובמוצאי יום טוב לחול של מועד ובמוצאי יום הכפורים. וכבר ביארנו שאין מברכין על הבשמים אלא במוצאי שבת לחול בלבד, ואפילו במוצאי יום הכפורים אין צריך לברך על הבשמים, ואף על פי שאין בו טעם של שאר ימים טובים. והטעם שאין ביום הכפורים נפש יתירה מפני התענית. אבל מברכין על האור במוצאי יום הכפורים לפי שהופסק להנאת האור ביום הכפורים. ואין מברכין אלא על נר ששבת כמו שביארנו למעלה.
<h2>דף קה.</h2>
היה אוכל ויצא שבת והוא בתוך סעודתו גומר סעודתו ונוטל ידיו ומברך ברכת המזון על הכוס ואחר כך מבדיל עליו. ואם היה (פוסק) בתוך השתיה פוסק ומבדיל ואחר כך חוזר לשתייתו.
<h2>דף קז.</h2>
ואמרו ז"ל אין מבדילין על השיכר אלא אם כן הוא חמר מדינה. ואם אין לו יין סומך על הבדלה שבתפלה והמבדיל על היין הויין לו בנים ראויין להוראה. ועיקר ההבדלה בלילה, ואם לא הבדיל בלילה מבדיל והולך עד יום ד' אבל אינו מברך על האור אלא במוצאי שבת בלבד, ר"ל אם בירך עליו במוצאי שבת בלא כוס כמו שנבאר למטה שצריך לעשות בליל פורים או בליל ט' באב כשיצטרך ליהנות בו, אבל אם לא בירך עליו במוצאי שבת או כשיהנה בו נראה לי שיברך עליו בכל עת שיבדיל. כך כתב ה"ר דוד ב"ר לוי ז"ל . אבל אין מקום לבשמים אלא במוצאי שבת, והטעם מבואר למבין. ואסור לאכול או לשתות משיצא יום השבת עד שיבדיל. ולשתות מים מותר. וכן לעשות מלאכה כתב ה"ר עמרם ז"ל שכיון שהבדיל בתפלה מותר לעשות מלאכה ואפילו לא הבדיל על הכוס. ואם יצטרך לעשות מלאכה קודם שהבדיל בתפלה אומר המבדיל בין קודש לחול ומותר לו לעשות מלאכתו. ומכל מקום קודם שיטעום כלום צריך להבדיל על הכוס ואפילו הבדיל בתפלה. וזאת הברכה שיברך להתירו למלאכה כתבו הריא"ג ורב עמרם ז"ל שצריכה הזכרת השם ומלכות, וכן כתב ה"ר נתן ז"ל וז"ל ואסור לכבויי ולאדלוקי ולעשות שום מלאכה עד שיבדיל באחת מהן או יברך ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם המבדיל בין קודש לחול. ורש"י ז"ל פסק דאפילו בלא הזכרה מותר שאינה אלא להזכרה בעלמא. והני נשי שאין מבדילות בתפלה צריכות לומר המבדיל בין קודש לחול קודם שיעשו שום מלאכה וכן צריך ללמדן. והני נשי דנהיגי דלא למעבד עבידתא באפוקי שבתא מקמי דתתפני סדרא מנהגא, פירוש מנהג טוב, לבתר דתתפני סדרא לאו מנהגא, פירוש אינו ממנהג טוב. והר"ף ז"ל כתב מיהו נהגו העולם שלא לעשות מלאכה כל ליל מוצאי שבת. שכח ואכל או שתה קודם שיבדיל מבדיל אחר שאכל. ומדברי סופרים להבדיל על היין. ומברך על היין תחילה כאשר כתבנו. וסימן הברכות יבנ"ה. יין, בשמים, נר, הבדלה. יש לו לאדם להבדיל על הכוס מבעוד יום אף על פי שעדיין הוא שבת, שמצות זכירה ביציאתו ואפילו קודם לשעה זו מעט.
והר"מ כשלא אכל על שולחנו היה מבדיל מעומד. ונוטל ההדס בימינו ומברך עליו, ונוטל אבוקה בידו אפילו יש לו נר אחד כדאמרינן אבוקה להבדלה מצוה מן המובחר. ואין מבדילין על הפת אף על פי שמקדשין עליו, שטעם הקידוש לפי שאין קידוש אלא במקום סעודה, אבל במוצאי שבת שאין הבדלה במקום סעודה כי סעודת שבת ראויה להיות מבעוד יום אין להבדלה עסק בפת כלל כשאר מצוות שאנו מברכין עליהם על הכוס במילה וכיוצא בה אבל קידוש לא, הלכך דין הוא שיקדש על הפת אם יהיה חביב עליו יותר, אבל הבדלה שלא תיקנוה כלל על סעודה כאשר כתבנו אלא על הכוס כמו שאמרו ז"ל העשירו קבעוה על הכוס לפיכך לא נוכל להבדיל רק על הכוס. ויש מי שהורה שבמוצאי שבת ויום טוב שמסדירים (קדיש) [קידוש] והבדלה כאחד ועושין יקנה"ז מתוך שיוכל לקדש על הפת אם ירצה יוכל להבדיל גם כן עליו שההבדלה במקום סעודה היא. הרי"ף ז"ל חולק בזה.
אין מבדילין אלא על היין שראוי לנסך על גבי המזבח כמו שאין מקדשין [עליו]. זה הכלל כל שאין מקדשין [עליו] אין מבדילין עליו חוץ מן השיכר במדינה שרוב יינה שיכר שמבדילין עליו הואיל והוא חמר מדינה. ושאר היינות כבר ביארנו משפטיהן בהלכות קידוש. ואם אין לו יין ומקוה למצוא למחר שיכר אם הוא חמר מדינה חייב להתענות עד אשר ימצא אבל אם יודע שלא יזדמן לו למחר לא יין ולא שיכר אינו חייב להתענות עד אשר ימצא. ומי שטעה ולא הבדיל בתפלה ולא הבדיל גם על הכוס ואין לו עכשיו כוס להיות מבדיל עליו חוזר ומתפלל ומבדיל בתפלה, וכן כתב ה"ר אשר ז"ל.
